אזור סביון: סביב נמל התעופה בן גוריון

הגדרת המטרה
אזור ספיון וסביבת נמל התעופה בן-גוריון הבינלאומי מהווים אחד האזורים המאובטחים והחיוניים ביותר במרכז ישראל. האזור כולל תשתיות לוגיסטיות, מרכזי מחקר, ונחשב לבסיס אסטרטגי מהותי, במיוחד לאור קרבתו לבירה ולמרכזי קבלת ההחלטות הביטחוניות והצבאיות.

חשיבותו
נמל התעופה בן-גוריון מהווה שער התעופה הראשי של ישראל ומחובר לרשתות של פיקוד ובקרה ותמיכה לוגיסטית. אזור סַפֵּיוֹן הסמוך מכיל שכונות מגורים של האלים הפוליטיים והצבאיים, לצד מתקנים ביטחוניים בסקטור הסודי. על פי מומחים, פגיעה באזור זה משקפת לא רק חדירה לממדים הגיאוגרפיים אלא גם חדירה סמלית לעומק המוגן של "האויב".

תפקידו
תפקידי האזור כוללים:

• ניהול הפעילות האווירית המקומית והבינלאומית

• תמיכה לוגיסטית לכוחות במצבי חירום

• קיום מרכזי מחקר ביולוגיים רגישים שעלולים להיות קשורים למגזר הביטחוני

• מרכז פיקוד ובקרה של חיל האוויר, לפי דוח איראני

מתקנים וארגונים
מקורות שונים מציינים נוכחות של:

• מתקני לוגיסטיקה הקשורים לנמל התעופה

• מרכזי פיקוד ובקרה צבאיים, חלקם קשורים למערכות גילוי והגנה
  דווח כי אתרים אלה מוגנים במערכות הגנה מתקדמות כמו Arrow ו-David’s Sling, אולם מהלך התקיפה מרמז על שבירה חלקית בפועל של ההגנות.

וידאו מדגים את היקף ההרס באזור סַפֵּיוֹן

גודל ותיחום
התקיפה כיסתה שטח הנע בין סביבת נמל התעופה בן-גוריון לאזור סַפֵּיוֹן – כ־8 עד 12 קמ"ר. איראן לא חשפה במדויק את היעד, ולכן נותר פתח לשאלות לגיטימיות לגבי מתקנים ביטחוניים נוספים, מוזרים, או מפקדות של בכירים שטרם פורסמו.
מבחינתה, התקיפה מוכוונת לפי תכנית הגנתית וראייה אסטרטגית מראש – תוך מיקוד באזורים שבהם קיימת תשתית אזרחית שמסתירה מטרות ביטחוניות, בדומה לאסטרטגיה שנקטה ישראל בעבר. לכן, הבחירה דווקא באזור זה נושאת מסר ברור: העומק המוגן כבר אינו מחוץ לטווח – והסתירות סביב המטרה הן חלק ממערך מלחמה פסיכולוגית ורתע הדדי.

התקיפה, הרקע ומשמעותה
המבצע היה חלק מגל מתקדם של תגובה איראנית, וכלל שיגור טילים מ־Khoramshahr-4 ושימוש במל"טים מתאבדים מסוג "שאהד 136". נמסר שהפגיעה הייתה מדויקת – בפרט בגל העשרים, שסימן מהלך אסטרטגי בשינוי מהותי ביכולת ההרתעה של איראן, כשפגעה בו זמנית במתקנים חיוניים וביטחוניים.
לפי כלי תקשורת כמו Mehr News, TRT ו‑ABNA, נעשה שימוש בראשי נפץ עוצמתיים ונרשמה חדירה למערכות ההגנה האווירית הישראליות – שינוי קלוש באיזון ההרתעה הקלאסי.

השפעות וההרס
למרות שתיקה רשמית מישראל, דיווחים מדווחים על סגירה זמנית של טיסות בנמל בן-גוריון, פאניקה באוכלוסיית סַפֵּיוֹן, ונזק חומרי שמיקומו ותכולתו לא נחשפו במלואם.
סביר להניח שהפגיעה כללה מתקנים ביטחוניים או ביולוגיים לא ידועים אחרים.

הערך האסטרטגי
היעד האסטרטגי כולל:

• פריצת הגבול הגאוגרפי בפגיעה באתר מרכזי בעומק ישראל

• מבחן ישיר למערכות ההגנה האווירית של ישראל

• מסר כפול של הרתעה פוליטית ונפשית – קודם כל אל בני בריתה, ורק אז לאויב
  כלי ניתוח מעריכים שההגעה דווקא ליעד זה בעלת משמעות גבוהה יותר מההרס עצמו – היא מצביעה על כך שאיראן אינה מסתמכת על תגובות קונבנציונליות, אלא על תגובה מתקדמת ויעילה.

עלות הפגיעה (המשוערת)
למרות היעדר נתונים רשמיים, השבתה של נמל תעופה בינלאומי אפילו לכמה שעות עולה מיליונים – בנוסף למחירי הנזק לתשתיות הרגישות עצמן. ההשפעה הפסיכולוגית היא משמעותית לא פחות: הוכחת קושי של מערכות ההגנה הישראליות ליירט לחלוטין.

תיקון ושיקום הזמן
אין הערכה רשמית לגבי שלבי השיקום, אך אם הפגיעה הייתה בבסיסים ביולוגיים או צבאיים, תיקונם עשוי להימשך שבועות או חודשים – במיוחד כי חלק מהמתקנים דורשים אישורים ביטחוניים גבוהים לפני חזרתם לפעילות.

דברי נציגי המדינה

• הצד האיראני:
  משמרות המהפכה הכריזו כי התקיפה פגעה בדיוק רב במטרות שנקבעו – במסגרת תגובה לגיטימית לתקיפות האמריקאיות והישראליות. "המסר הועבר – אין צורך להגברה נוספת," נאמר.

• הצד הישראלי:
  באפר פני המשטרה לדווח שרק "חלק מהטילים יורטו", בלי הכחשה או אישור ישיר לנזק. שתיקה זו נתפסת כניסיון למזער את ההשפעה התקשורתית והפסיכולוגית של האירוע.

סיכום
במסגרת התוקפנות הישראלית‑אמריקאית שנמשכה 12 ימים (13–25 ביוני 2025), ביצעה איראן מאות שיגורים לטווחים ארוכים של טילים על־קוליים, בליסטיים ומל"טים – כחלק מתוכנית הגנתית אסטרטגית מראש. היא פגעה בעשרות אתרים ביטחוניים, חיוניים ואסטרטגיים – עד כדי כך שגורמי ההנהגה בישראל נאלצו לבקש הפסקת אש.